<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שט"ו</h1>
<h2>דף פג.</h2>
וזאת התשובה שהשיב ר' עלה דההיא דפסול (גוים) [גויה]. נפלאתי עליך שאתה מדמה לעצמך כאילו בקי בלשון התלמוד הכי הוה ליה למימר מאי טעמא לא דייקת הכי דפסול (גוים) [גויה] לאו דווקא מגע הוא דקתני לפסול את הגויה. ורבינו חננאל כך פירש אסור לאכול ומותר ליגע. א"כ אינה מי"ח דבר. ור' נסים פי' כרבי' שלמה דטומאת (גוים) [גויה] וההיא די"ח דבר חדא היא. וליתה. חדא שהלשון מוכיח ועוד טעמא דשני (בצים) [ביצים] חסר קימעא או שוחקות וטומאת אוכלין בקליפה או בלא קליפה דכיצד משתתפין ומאי טעמא דגזרת י"ח דבר אי בשתי (בצים) [ביצים] איתה. ומה שמתרץ הרב ר' יב"א הוא לא תירץ והוא לא עשה אותם תוספות המעתיקים קראום על שמו. ולא תסמכו עליהם כי רובם (שגיגות) [שגיאות]. ובדקתי ומצאתי. אבל לפסול את הגויה בשתי (בצים) [ביצים] לאכילת מעשר ותרומה ולא (למנעם) [למגעם] דגבי ליכנס למקדש כיון שטעון ביאת מים ואסמכוה אקרא ואע"ג דחייב דבפרק אמרו לו אכלת חלב [כריתות י"ג ע"ב] ארביעית יין קאי מכל מקום מתוך המשנה דומה שהאוכל אוכלי טמאין אסור ליכנס במקדש. וגם טומאת (גוים) [גויה] בשתי (בצים) [ביצים] אסור לתחוב לו מעשר ותרומה לתוך פיו. ואחרי כן גזרו על האוכל אוכל ראשון בעליית חנניה בן גרון בכביצה לנגיעת תרומה ולאכילתה על ידי עצמו ולא על אכילת מעשר לר' מאיר. דהך די"ח דבר ר' מאיר היא. דלתרומה גזרו ולא למעשר. ושתיהן הגזירות עומדות וצריכות בין לר' מאיר בין לרבנן דפליגי עליה בהשוחט [חולין ל"ג ע"ב] ואסרי באוכלי אוכל ראשון באכילת מעשר. דלר' מאיר האי די"ח דבר בכביצה ואסור ליגע בתרומה ולאכול על ידי עצמו כדמוכח התם. ומותר באכילת מעשר וליכנס במקדש דלתרומ' גזור ביאת מים ולא אסמכוה אקרא וגם מותר להאכיל לחבירו תרומה ובשני (בצים) [ביצים] נפסל גופו לתרומה ומעשר. ואסור לתחוב לו תרומה ומעשר ואסור (ליקדש) [ליכנס] במקדש דטעון ביאת מים ואסמכוה אקרא. ולרבנן כולהו איתנהו בינייהו בר מאכילת מעשר. וטעמא דשני ביצים חסר קימעא דסבר ר' יהודה בלעיסה ובשיהוי כדי אכילת פרס נפסל במעיו מאכילת אדם וכל יותר מכביצה פורתא ובשאר ראוי לאדם בשמירתו שלא בפניו ביצה לטמא מעשר ותרומה בלועה. דעל כרחך איכא טעמ' בדר' יהודה ור' יוסי כיון דמדרבנן הוא דגמרא גמור (גמורתא) [זמורתא] תהא. ודקא קשיא לך דר"מ ור' יהודה בתר חנניה הוו. פשיטא ומה בכך. וכי לא היה להם לשנות וחצי חציה לפסול את הגויה במה היה להם לשנות. גילתה דעתך שאתה צריך לשמש פני רבותיך שמאחר שאתה רואה פתרון הלכה ואינך יודע להוסיף אין תקוה לאחרית דבר. ועוד שאתה עושה עצמך בעל הלשון לומר כך היה לו לשנות היה לך להביא ראיה כדאמרי' התם ולא מדעת הכרס על אכילת פרס ועל כיוצא בו. וזה שהבאת ראיה מדסבר טומאת (גוים) [גויה] דאוריתא ראיה היא דאסמכתא דכל י"ח דבר לא מצינן. ומה ששואל על בנותיהם זהו לפרש על מה היתה גזרת י"ח דבר אבל סתם התלמוד לא יקשה לומר דמדאוריתא היא לשנויי אסמכתא היא. ועוד (דרבינא) [דרבא] היה סבור דאוריתא היא. דפריך [יומא פ' ע"ב] האי זית בכדי אכילת פרס בחצי פרס בכדי אכילת פרס וסבר לאו דאוריתא היא לאו משום לעיסה ושיהוי במעיים הוה טעמא משני (בצים) [ביצים] וכי הדר ליה רב פפא הנח לטומאת (גוים) [גויה] דרבנן ניחא ליה לרבינא משום טעמא כדפרישית. ותמיהני עליך בפשוטה הלכה כזאת איך הירהרת(ה) עליה. ותדע שהסכמתי לרבי' חננאל. וזה הדין באוכלין המתקלקלין ונפסלין בשיהוי עד כדי אכילת פרס. אבל משקין אין בהן לעיסה שהפה מלא רוק וגם אין נפסלין במעיים כמו אוכלין. לפיכך דין בליעתם בפנים כדין מגעתם בחוץ. והוסיפו בי"ח מגע תרומה וליכנס למקדש בגזרת (גוים) [גויה] דאסמכוה אקרא.
